רשלנות רפואית במהלך ניתוח
בתביעות המוגשות בעילת רשלנות רפואית במהלך ניתוח יש להוכיח כי הרופא המעורב ו/או הצוות המנתח חרג מהסטנדרט הרפואי המקובל ולא עמד במבחן ה”רופא הסביר”, קרי כי הרופא לא פעל על פי הנורמות המקובלות בזמנים הרלוונטיים כאשר קביעת הסטנדרט המקובל נתונה לשיקול דעתו של השופט הדן בתיק.
בחינת הליך הניתוח אינה מתייחסת אך ורק לביצוע הניתוח עצמו ויש גם ליתן את הדעת בפעולות הצוות הרפואי בשלב הטרום ניתוחי. כך שעל הצוות להכיר באופן מעמיק את המטופל, עברו הרפואי, מצבו ונתוניו הרפואיים עובר לשימוש בסכין הניתוח דבר שיש בו כדי להקטין את הסיכונים לסיבוכים הניתוחיים ולעמוד על אפשרויות הטיפול החלופיות, אם בכלל יש כאלה.
חוק זכויות החולה מחייב את הרופא המטפל ליידע את המטופל בסיכוני הפעולה הכירורגית, בסיכויי ההצלחה, תהליך ההחלמה, החלופות האפשריות וכו’. ולקבל את הסכמתו לטיפול המוצע והמאושרת בחתימתו על טופס הסכמה מדעת.
חשוב להבהיר כי אין החתימה על הטופס כשלעצמה מהווה תנאי מספיק לקיומה של “הסכמה מדעת” ובתי המשפט אמונים על בירור נסיבות העברת האינפורמציה למטופל והאם טופס ההסכמה מהווה באופן שלא משתמע לשני פנים ביטוי להסכמה זו. מאידך, על המטופל יהיה להוכיח כי לא קיבל את כל האינפורמציה אשר לה הוא זכאי לפני תחילתו של ההליך הרפואי.
• רשלנות רפואית במעקב לאחר ניתוח ברך
