אבחון שגוי או איחור באבחון: מתי זו רשלנות, ומתי טעות שיכולה לקרות

הגעתם עם תסמין. אמרו לכם שזה יעבור, שריר תפוס, וירוס, חרדה. חזרתם, אולי יותר מפעם אחת, וכשהאבחנה הנכונה סוף-סוף הגיעה, כבר עבר זמן והנזק כבר נעשה. המחשבה שחוזרת אצל כמעט כל מי שפונה אלינו בתיק אבחון זהה: היו סימנים, ומישהו היה אמור לחבר אותם מוקדם יותר.

ומיד אחריה מגיעה מחשבה שנייה, שמעכבת אנשים רבים מלברר את זכויותיהם: "אבל רופאים הם בני אדם, וטעויות קורות. אולי זו פשוט טעות שיכולה לקרות." זו שאלה הוגנת, והיא גם בדיוק השאלה שהחוק שואל. אלא שהחוק שואל אותה אחרת ממה שרובנו מדמיינים, וההבדל הזה הוא שקובע אם קמה עילה.

השאלה הנכונה: לא אם האבחנה הייתה נכונה, אלא אם התהליך היה סביר

הנטייה האנושית היא לשפוט אבחנה לפי התוצאה: התברר שזה היה סרטן, אז מי שאמר "וירוס" טעה. אבל זו אינה השאלה המשפטית. החוק אינו בוחן את האבחנה בדיעבד, מתוך הידיעה של מה שהתברר בסוף; הוא בוחן את *תהליך* האבחון, האם, בהינתן מה שהיה מונח לפני הרופא באותו מפגש, רופא סביר היה מגיע לאבחנה הנכונה, או לכל הפחות ממשיך לברר.

מההבחנה הזו נגזרות שתי מסקנות שנשמעות מנוגדות, ושתיהן נכונות. הראשונה: אבחנה שהתבררה כשגויה אינה בהכרח רשלנות. אם התסמינים היו לא אופייניים, הבדיקות שבוצעו היו סבירות, והרופא המשיך לעקוב, ייתכן שהתהליך היה תקין גם אם התוצאה הייתה עגומה. הרפואה עוסקת באי-ודאות, ולא כל החמצה ניתן היה למנוע. השנייה, הפחות אינטואיטיבית: לעיתים גם כשהאבחנה הנכונה כן התקבלה בסוף, עצם האיחור בהגעה אליה, כשהיה אפשר להגיע מוקדם יותר, הוא הרשלנות.

במילים אחרות, הקו אינו עובר בין "אבחנה נכונה" ל"אבחנה שגויה". הוא עובר בין תהליך אבחון שעמד בסטנדרט לבין תהליך שסטה ממנו.

איפה בדיוק עובר הקו

קל יותר לראות את הקו דרך שלוש דוגמאות שמסמנות את שני צדדיו.

מצד אחד, טעות שיכולה לקרות. מטופל מגיע עם תמונה קלינית עמומה ולא אופיינית. הרופא מברר, מזמין את הבדיקות שהמצב מצדיק, שוקל את האבחנות הסבירות, ומנחה לחזור אם משהו משתנה. בדיעבד התברר שמדובר במחלה נדירה שלא התיישבה עם התמונה הראשונית. כאן, גם אם התוצאה קשה, ייתכן מאוד שהתהליך היה סביר, ואין בכך רשלנות.

מהצד השני, סטייה שניתן להוכיח. תסמין שתועד ברשומה חייב, לפי הסטנדרט, בדיקה או הפניה מסוימת, והן לא בוצעו. אישה שמדווחת על גוש, ולא נשלחת לבירור. כאב חזה עם גורמי סיכון, שלא מלווה בבדיקות הסף המתבקשות. כאן הפער אינו בשיקול הדעת אלא בפעולה שהסטנדרט חייב ולא נעשתה, וזה עניין שנחתך מהרשומה, לא מהתחושה.

ובתווך, הדפוס החד ביותר, הממצא שכבר היה שם. תוצאת בדיקה חריגה שחזרה, הדמיה שבה הממצא היה גלוי, בדיקה פתולוגית שסווגה בטעות. כאן כבר לא מדובר בשאלה של שיקול דעת קליני עדין, המידע היה קיים, והכשל הוא באי-זיהויו או באי-הפעולה בעקבותיו.

הכשל שכמעט תמיד חוצה את הקו: התוצאה שחזרה ואיש לא סגר את המעגל

יש דפוס אחד שחוזר בתיקי אבחון שוב ושוב, והוא מהברורים שבהם: תוצאה חריגה חוזרת מהמעבדה או מההדמיה, ואיש אינו יוצר קשר עם המטופל, אינו מזמן לבירור, ואינו סוגר את הלולאה. המטופל, מצידו, יוצא מנקודת הנחה סבירה לחלוטין: "אם היה משהו, היו מתקשרים." וכך תוצאה שהצריכה פעולה מיידית שוכבת ברשומה בלי שאיש פועל לפיה, לעיתים חודשים.

הדפוס הזה חשוב לא רק משום שקל יחסית להראותו בתיעוד, אלא משום שהוא משנה את זהות הנתבע. כשל בסגירת מעגל אחר תוצאה חריגה הוא לרוב כשל *מערכתי*, של המוסד או של קופת החולים, בתהליך שאמור להבטיח שאף תוצאה חריגה לא תיפול בין הכיסאות, ולא מעידה של רופא בודד. זיהוי הכשל המערכתי הזה קובע לא רק אם הייתה סטייה, אלא מי נושא באחריות עליה ומול מי מתנהלת התביעה.

וכשהמחלה הייתה קיימת ממילא

ההתנגדות השכיחה ביותר שמעלה ההגנה בתיקי איחור היא: "המטופל היה חולה בכל מקרה, האיחור לא שינה דבר." לשם כך קיימת דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה, מסגרת שהתעצבה בפסיקה הישראלית לאורך התקופה שבה עו"ד סאמי אבו ורדה עוסק בתחום. לפיה, אין צורך להוכיח בוודאות שהאבחון המוקדם היה מונע את התוצאה, אלא שהאיחור הפחית באופן משמעותי את הסיכוי לתוצאה טובה יותר, למשל סיכוי החלמה גבוה יותר בשלב מוקדם. ההוכחה נשענת על חוות דעת מומחה ועל נתונים רפואיים לגבי מצב המחלה בשלב שבו היה אפשר לאבחן אותה. זו אחת הסיבות שתיק אבחון נבנה מתוך ציר זמן מדויק, ולא מתוך תמונה כללית.

מי מטפל בכם

סאמי אבו ורדה משרד עורכי דין, עשרות שנות התמחות ברשלנות רפואית כתחום ליבה, לרבות תיקי אבחנה מוחמצת, שגויה ומאוחרת על פני מגוון תת-המומחיות הרפואית. עו"ד סאמי אבו ורדה עוסק בתחום עשרות שנים, לאורך התקופה שבה התעצבה בפסיקה הישראלית ההכרה במשמעות המשפטית של אבחון מאוחר כעילת תביעה. אנו מנהלים תיקים מול בתי החולים הציבוריים והפרטיים, מול קופות החולים, ומול חברות הביטוח של הרופאים והמוסדות, בשיתוף רשת מומחים בכל תת-מומחיות רלוונטית, שמאפשרת קריאה חוזרת של הבדיקות וחוות דעת שמחזיקה בבית המשפט מול ההגנה.

צוות של 11 עורכי דין · מעל 15,500 תיקים מצטברים · ייצוג בעברית ובערבית.

המשרד מקבל מספר מוגבל של תיקים בשנה, סלקטיביות שמאפשרת לבחון כל פנייה לעומק לפני שניתנת תשובה. שכר טרחה מותנה בהצלחה. ללא תשלום מראש. המבנה הכספי, לרבות עלות חוות הדעת הרפואיות, נדון בשקיפות מלאה בפגישת הייעוץ הראשונית לפני חתימה על דבר. הייעוץ הראשוני עצמו, ללא התחייבות.

מה עוד כדאי לדעת

• רשלנות רפואית, מבט על, המסגרת הרחבה של תיקי הרשלנות הרפואית במשרדנו
• מהי רשלנות רפואית, ואיך יודעים אם המקרה שלכם אכן כזה, מסגרת חשיבה למי שלא בטוח אם המקרה שלו אכן רשלנות
• ועדה רפואית בביטוח לאומי, הכנה, לתיקים שבהם נדרשת ועדה רפואית מקבילה לתביעה האזרחית