טעות תרופה בבית חולים ומות תינוק: מה צריך להוכיח בתיק כזה?

תינוק שנולד פג עם מחלת לב מולדת קשה היה מאושפז בבית חולים, ומצבו התייצב עד כדי תכנון לשחרר אותו הביתה. בוצעה טעות במתן תרופה לתינוק, ובהמשך נפטר. הצד השני לא חלק על הטעות, אבל הכחיש שהיא גרמה למוות, וזו הייתה השאלה המרכזית במחלוקת. התיק הסתיים בהסכם פשרה שאושר כפסק דין, ללא הודאה באחריות.

מה קרה?

התינוק נולד פג, עם מחלת לב מולדת קשה, ומלידתו היה מאושפז. הוא עבר טיפולים רבים. בתקופה האחרונה לחייו חל שיפור במצבו. הרופאים רשמו שמצבו יציב ותכננו לשחרר אותו בקרוב.

ביום האירוע ניתנה לתינוק תרופה לבבית אחרת מזו שנרשמה לו. הטעות התגלתה זמן מה לאחר מכן, ולפי הרשומה ניתנה אז הנחיה למדוד לחץ דם ודופק לעיתים קרובות. לפי התביעה, בהמשך לא תועד ניטור באופן סדיר, ולא ברור שהוזעק רופא בכיר. הצד השני טען שהניטור היה סביר. בהמשך נמצא התינוק ללא דופק, וניסיונות ההחייאה לא הצליחו.

מה טענו אנחנו?

טענו שניתנה תרופה שגויה, מסוג שאינו מתאים לתינוק במצבו, ושהטעות נרשמה גם בתיעוד של בית החולים. טענו שלא הייתה בדיקה נאותה של התרופה, ושלא הייתה בדיקה נוספת לפני מתן התרופה. טענו שאחרי שהטעות התגלתה לא נקבע ניטור הדוק ורציף, לא הופעל גורם בכיר ולא נעשתה התייעצות מתאימה. וטענו שהחסר בתיעוד דווקא בשעות הקריטיות פוגע ביכולת של ההורים להוכיח את מה שקרה, ולכן יש מקום להעביר את נטל ההוכחה לצד השני.

את הטענות ביססנו על הרשומה הרפואית עצמה, על התיעוד שהראה שהתינוק היה יציב ולקראת שחרור, ועל חוות דעת של מומחה לטיפול נמרץ ילדים, שלפיה הטיפול חרג מהסטנדרט ויש קשר בין הטעות לבין המוות.

מה טען הצד השני?

הצד השני הכחיש אחריות. לטענתו, הטיפול ניתן לפי הסטנדרט, והמוות נגרם ממחלת הרקע הקשה של התינוק ולא מהטעות. שתי חוות דעת מטעמו, של קרדיולוג ילדים ושל פרמקולוג קליני, לא חלקו על כך שהתרופה ניתנה בטעות. אבל לפי חוות הדעת האלה, התרופה עצמה אינה אסורה בילדים עם אי ספיקת לב, המנה הייתה קטנה, והשפעתה חולפת בתוך שעות, כך שהמוות אינו מתיישב איתה. עוד נטען שהמוות נגרם מהתדרדרות פתאומית שקשורה למחלת הלב.

מה הייתה השאלה המרכזית?

לא אם הייתה טעות, אלא אם הטעות גרמה למוות. זו שאלת הקשר הסיבתי, ובה התרכז התיק. מצד אחד, תינוק שמצבו התייצב והיה צפוי לחזור הביתה, וטעות שלא הייתה עליה מחלוקת. מצד שני, מחלת רקע קשה, וטענה שהתרופה במנה כזו אינה יכולה להסביר את מה שקרה. סביב השאלה הזו עמדו גם שאלות נוספות: עד כמה התינוק היה יציב באמת, ומה משמעותו של תיעוד חסר בשעות שבהן היה צריך לעקוב אחריו מקרוב.

איך זה הסתיים?

לאחר הליך ממושך, ואחרי שכל צד הציג את כתבי הטענות ואת חוות הדעת שלו, הצדדים הגיעו להסכם פשרה שאושר כפסק דין, ללא הודאה באחריות. בית המשפט לא הכריע בשאלה אם הטעות גרמה למוות. הפשרה סיימה את כל התביעות של ההורים ושל עיזבון התינוק.

מה התיק הזה מלמד?

טעות שאינה במחלוקת עדיין אינה תיק שהוכח. גם כשאין ויכוח שניתנה תרופה שגויה, השאלה הממשית היא ההוכחה שהטעות גרמה לנזק.

הרשומה הרפואית היא הראיה המרכזית. מה שנרשם, ובעיקר מה שלא נרשם, יכול לשנות את מאזן הראיות. כדאי לבקש את התיק הרפואי המלא מוקדם ולשמור אותו.

המומחה צריך לענות על השאלה הנכונה. הצד השני הציג מומחים מתחומים אחרים כדי לחלוק על הקשר הסיבתי. מומחה שמסביר רק שהייתה טעות אינו מספיק; צריך מומחה שמתמודד עם השאלה אם הטעות גרמה לתוצאה.

מחלת רקע אינה סוגרת את הדלת. טענה כזו שכיחה: שהמצב הבסיסי הוא שגרם לנזק. מה שחשוב הוא להראות מה היה המצב רגע לפני האירוע.

מתי כדאי לפנות לעורך דין?

כשיש חשד שטעות בטיפול גרמה לפגיעה או למוות, ובמיוחד כשהצוות מסביר שהתוצאה נגרמה ממחלת הרקע. אנחנו מתחילים מהתיק הרפואי המלא, קוראים אותו שורה אחר שורה, ובודקים מול מומחה בתחום המתאים אם יש בסיס לתביעה. כל תיק מקבל את מלוא תשומת הלב של עו״ד סאמי אבו ורדה עצמו, לאורך כל הדרך.

מה עוד כדאי לדעת

• רשלנות רפואית איך בוחנים חשד לטעות בטיפול
• איך משיגים את התיק הרפואי המלא הראיה הראשונה בכל תיק